הניסיון היומיומי לשימור הסביבה ולהפחתת מזהמים ורעלים בתהליכי ייצור של אנרגיה חשמלית, מביא לחיפוש ופיתוח של מקורות אנרגיה מתחדשות ולתוכניות לצמצום צריכת החשמל. אם המאה ה-20 הייתה המאה של הייצור המאסיבי, מפעלי ענק, אפשרויות חשמל לכל מקום ובכל שעה, הרי שהמאה ה-21 נראית מעט שונה. איכפתיות של האזרח לסביבה ולזיהום מביאה אנשים לחסוך בחשמל לא רק לטובת החשבון החודשי, אלא גם לטובת הפחתת הזיהום.

קידום הנושא של חסכון באנרגיה חשמלית מורגש גם בישראל, עם עלייתם של קמפיינים רבים שקוראים לציבור להדליק את המזגן פחות שעות ביום, בטמפרטורה גבוהה יותר ובחדרים סגורים וקטנים, לכבות אורות מיותרים ולהפעיל את מכונת הכביסה רק כאשר היא מלאה לגמריי. ברור לחלוטין שהמגמה משימוש יתר ובזבוז, הפכה להיות הכיוון של חיסכון ושימוש נבון בחשמל.

גם חברות שמייצרות חשמל, עדיין לא בישראל, מבינות שעתידן טמון בשימוש נבון בחשמל ובהחלטות שקשורות לעתידו של משק האנרגיה. חברות חשמל בארצות הברית פונות לכיוון של חינוך הצרכנים וייצור של חשמל ממקורות חשמל חלופיים, בעיקר אנרגיה סולארית. כך ניתן לראות חברות גדולות, שבמקום להקים עוד תחנת כוח פחמית, מקימות שדות של פאנלים סולאריים ומייצרות אלפי קילו וואט של חשמל סולארי, נקי וירוק. בישראל הכיוון הוא שונה, חברת החשמל מעודדת יצרנים קטנים להקים את התחנות הסולאריות בעידוד המדינה ומתגמלת אותם במחיר טוב עבור כל קילו וואט של חשמל שמיוצר. כך או כך, כל שימוש בחשמל סולארי במקום בחשמל פחמי הוא מבורך, כל אפליקציה של אנרגיה חשמלית שמקורה באנרגיה מתחדשת, מקדם עוד כמה צעדים לעבר המטרה.

מלבד חברת החשמל בישראל, ישנן כמה חברות נוספות שמייצרות חשמל באופן עצמאי כאשר כולו מוזרם לרשת חשמל ארצית. סך כל הייצור של אותן חברות לא עולה על 5 אחוזים מסך החשמל בישראל ומקורו בגז או באנרגית הרוח ברמת הגולן. כיעד, הציבה מדינת ישראל של 2016 כשנה שבה 5% מכלל החשמל המיוצר בישראל יהיה מקורו באנרגיות מתחדשות, יעד מגוחך לכל הדעות. מדינות אירופה סימנו את 2020 כיעד ל20% חשמל מתחדש ואצלינו זה ייקח עוד קצת זמן